כדי להבין את תופעת המנהיגות ננסה להסביר אותה כל פעם מזויות שונות בעזרת הוגים מרכזיים בתחום פיתוח המנהיגות. בכתבה זו אסביר מהי מנהיגות מעצבת על פי פרופ' ברוס אבוליו.

מהי מנהיגות?

לפי פרופ' ברוס אבוליו, שני צירים בלבד מספיקים לנו כדי לתאר מהי מנהיגות כשהיא במיטבה ומה, מצד שני, לא באמת יכול להקרא מנהיגות: לציר אחד נקרא "ציר האקטיבי-פסיבי" ולציר השני נקרא "ציר היעיל-לא יעיל". ברור לנו, אני מניח, שכאשר מישהו יושב ולא עושה שום דבר לאורך זמן, בסגנון של "שב והנח", הוא מאוד פסיבי ומאוד לא יעיל, ולכן אי אפשר לקרוא לכך מנהיגות, גם אם האדם נמצא בתפקיד מנהיגותי או נושא תואר ניהולי בכיר, כזה או אחר. מנהיגות איננה פסיביות לא יעילה, לדעת אבוליו, וכל אלה שהם פסיביים ולא יעילים מקבלים 0 על סולם המנהיגות, חד וחלק.

סולם המנהיגות

קצת יותר טוב על סולם המנהיגות נמצא את "המתקן הפסיבי", זה שעושה מאמץ קל לתקן תקלות או בעיות כשאין לו ברירה, אבל גם הוא בעיקרו פסיבי ולא כל כך יעיל ומעדיף לחזור לפסיביות האהובה עליו בהקדם האפשרי. גם אדם כזה, ולא משנה מה תפקידו או מעמדו, לא יכול להיות מנהיג משום שהוא במהותו פסיבי, ולמרות תזוזה מדי פעם לתקן תקלות או בעיות – עדיין לא יעיל, אולי קצת יותר טוב מקודמו ("שב והנח") אבל עדיין בתחתית סולם המנהיגות, נאמר 1-2 על סולם המנהיגות.

עלינו בסולם המנהיגות לאדם שהוא "מתקן אקטיבי", במונחי אבוליו. הפעם מדובר במישהו שפועל, יוצא לאתר בעיות ותקלות ולהעיר עליהן, יוצא לשטח, נוזף, מעיר, מעניש ועושה לא מעט רעש, אבל האקטיביות הזאת היא לא בהכרח יעילה, יכול להיות שהתוצאה שלה היא הפוכה: אנשים מסתתרים מפניו, הופכים ל"ראש קטן", פועלים רק כדי לא להענש, כלומר למרות שהאיש הזה יותר אקטיבי מקודמיו עדיין מנהיגותו איננה יעילה ואולי, לפעמים, עלולה לגרום לנזקים. בזכות האקטיביות שלו, אולי מתוך כוונות טובות, יקבל ה"מתקן האקטיבי" ציון קצת יותר גבוה (3-4) על סולם המנהיגות, אבל לדעת אבוליו, זאת ממש לא מנהיגות במיטבה ולמעשה גם האיש הזה איננו מבין מהי מנהיגות.

אנחנו עולים בסולם המנהיגות לסגנון שהוא קצת יותר טוב מקודמיו, פחות פסיבי וקצת יותר יעיל, סגנון שאבוליו קורא לו "תגמול בונה". האיש הזה מנסה להוביל ולהשפיע על אנשים דרך תגמולים, כמו עסקן מפלגתי פחות או יותר. תעשה כך – תקבל כך, תעשה יותר – תקבל יותר. נראה יותר כמו דילר. הוא לא כל כך פסיבי ויכול אפילו לגרום לאנשים לבצע דברים אבל רק כל עוד יש לו שפנים בכובע, השפעתו בנויה על התגמולים שהוא מחלק, כלומר אם אין תגמול גם אין תפקוד. אפשר לתת לו 5 בסולם המנהיגות אבל גם זאת, לדעת אבוליו, איננה מנהיגות כשהיא במיטבה. גם הסגנון הזה, כמו קודמיו, לא מבין שמנהיגות רצינית היא מנהיגות מעצבת, מנהיגות שהיא אקטיבית ויעילה בתפיסה שלה, שמביאה את האנשים לתפקוד אחר ולמקום אחר.

מנהיגות מעצבת

ארבעת רכיבי המנהיגות המעצבת הן: התייחסות אישית, גירוי אינטלקטואלי, הנעה השראתית ומודל לחיקוי והזדהות.

התייחסות אישית משמעה לראות את האנשים באופן אישי, לתת יחס אישי, ליצור מחוייבות אישית, לא להתעלם מתשומת לב אישית ולהשקיע בזה. גירוי אינטלקטואלי משמעו לאתגר את האנשים, לגרום להם לחשוב, להתייעץ איתם, להזמין "ראש גדול" ולהפוך אותם ל"ראש גדול". הנעה השראתית היא ליצור השראה דרך העברת החזון, התלהבות, נמרצות, לגרום לאנשים להרגיש שהם חלק מהשינוי שאתה מוביל, לרתום וליצור מחוייבות לכיוון שאתה מוביל אליו, מודל לחיקוי והזדהות משמעו לתת דוגמא אישית, להיות מודל לחיקוי עבור האנשים, אם הם רוצים להיות כמוך, מאמצים את דרכך וסגנונך וערכיך- זאת מנהיגות חזקה מאוד, הפכת למודל לחיקוי והזדהות בזכות היחס האישי, הגירוי האינטלקטואלי וההנעה ההשראתית. זאת מנהיגות מאוד מרשימה, מנהיגות מעצבת, מאוד אקטיבית ומאוד יעילה, פסגת המנהיגות על פי אבוליו.